קיבוץ גזית

תאריך לידה: 10/09/1926
תאריך פטירה: 03/02/2000

ברכה נולדה ביום כיפור בשנת 1926 להוריה מאיר ושרה-חיה הרשקוביץ, בעיר דומברובה גורניצ'ה אשר בפולין. לברכה היו שתי אחיות – צילה ורייזלה התינוקת ואח – ברלה, בן יחיד ומפונק.

אחיה והוריה נספו בשואה. את שנות המלחמה עברה ברכה תחילה בגטאות ולאחר מכן במחנה עבודה ליד העיר גלייביץ, בהתכת גופרית. בינואר 1945, עם התקרב הצבא האדום למחנה, צעדה ברכה ב"צעדת המוות" לעומק גרמניה, והוחזקה במחנה "נוישטט" עד שזכתה ליום השחרור.

לאחר המלחמה חזרה לעיירת הולדתה בתקווה למצוא את בני משפחתה, אולם משגילתה שאיש מהם לא שרד, הצטרפה לגרעין "טוסיה אלטמן" שהתארגן בעיר סוסנוביץ. מפולין עברה יחד עם חברי הגרעין למחנה המעבר במרסיי, בו פגשה את משה וקשרה את חייה בחייו. במחנה זה החלה את ייעודה כמחנכת ומטפלת בילדים, עת עבדה עם יתומים שניצלו מהשואה בחוות לה-שו, ע"י הסתרתם במנזרים במשפחות נוצריות. באהבה ובמסירות נטעה ברכה בילדים אלו את הזהות היהודית שלהם מחדש.

בשנת 1947 עלו חברי הגרעין ארצה באוניה "מולדת" אך גורשו לקפריסין. ב 25 באפריל 1948 הגיעה ברכה לארץ, לקיבוץ הזורע, שם נפגשה עם שאר חברי הגרעין לתקופת ההכשרה ומשם לגזית, בו הקימה את משפחתה עם משה ובו נולדו הילדים: עודד, איתן ואופירה.

עם השנים אספה אל ביתם ילדים רבים נוספים ושימשה להם כאם מאמצת.

ברכה היתה מטפלת תינוקות, מורה ומחנכת, ובילדים מצאה סיפוק ואושר, אך עיקר אושרה וגאוותה היו על הבית שבנתה עם משה, הילדים והנכדים.

שנות המלחמה נתנו בה את אותותיהם ובשנותיה האחרונות סבלה מכך מאוד.

ברכה נפטרה בגיל 74.


שבוע בלעדייך, סבתא

בתום שבוע בלעדייך, אנחנו מתחילות להבין שלא
נראה אותך יותר,
שלא נריח ונטעם יותר את העוגות, העוגיות,
המלוחים ויתר המטעמים שלך,
שלא נשמע יותר את הסיפורים שלך,
שלא נזכה לפינוקים ולמחמאות שלך יותר,
שלא נרגיש את החיבוקים והנשיקות שלך יותר,
שלא נשמע יותר את הצחוק המתגלגל שלך
ולא את רעש הקקמיקה שלך, כשאת יושבת בו.
שלא נראה אותך בכיסא הגלגלים יותר,
שלא נבוא לבית הסיעודי
ושלא נצטרך לראות אותך סובלת יותר.

אנחנו אוהבים אותך המון, סבתא.
מתגעגעים ואת חסרה לנו מאוד,
אוהבים תמיד – המושלמים שלך.

נכדותייך: יסמין ונעמה