קיבוץ גזית

תאריך לידה: 10/05/1928
תאריך פטירה: 24/05/1968

חדוה נולדה בעיר לודג' שבפולין, להוריה יונה ואדית, ולה שתי אחיות. שנות ילדותה עברו עליה בחיק משפחתה אך נקטעו עם עליית הנאציזם ומלחמת העולם השניה.

חדוה התייתמה מהוריה עוד בגטו לודג', ואיבדה גם את אחיותיה בימי המלחמה. היא עצמה נלקחה לאושוויץ ולאחר מכן למחנות עבודה. בתום המלחמה מצאה עצמה חדוה בודדה ובדומה לרבים מבני הנוער של שארית הפליטה, שמה פעמיה לארץ ישראל.

חדוה הגיעה לארץ מקפריסין בספטמבר 1946 והצטרפה לחברת הנוער בקיבוץ בית-זרע. לגזית הגיעה חדוה בדצמבר 1948, נישאה כאן ליהודה ריינר ובנתה איתו משפחה. מספר שנים עבדה חדוה בלול מטילות ויותר מאוחר עבדה בקומונה.

כאן נולדו ילדיה: אבנר, ענת ודגנית.

לחדוה היה קול יפה והייתה שותפה במקהלה מקובצת של קיבוצי השומר הצעיר.

לפרקים נדמה היה כי גידול המשפחה ופעילותה בקיבוץ מאחים את הקרעים ומאפשרים לה להתגבר על השנים הקשות, אך מאבק זה היה מעל לכוחותיה והיא נפטרה בהיותה בת 40 שנים בלבד.

למה כזבתם אורות רחוקים...

לזכר אמי חדוה רון

את אמי, חדוה רון, הכרתי מעט מאד. מעט מדי. זו היתה תקופה שבה החלוציות לא התירה לשאול שאלות. איש לא ניסה להבין אז מה באמת קרה שם, במחנות ובתאי הגזים. ומי ששרד את הגיהנום ועלה ארצה על גבה של אוניית מעפילים רעועה, כמו נצטווה למחוק את עברו ולהתחיל חיים חדשים של פרך ועמל. עבור אמא, שאיבדה בשואה את הוריה, אחיותיה, חבריה לספסל הלימודים, ובעצם את כל עולמה, המעבר היה חד. חד ודוקרני. בתום יום העבודה עלו הזיכרונות וצפו, והקורבן המשיך לפצוע בה פצעים חודרניים שרק הלכו והעמיקו. לשווא ניסו הרופאים למצוא מזור למחלותיה, שלא היו אלא תעתועי נפש שחזרו ושיטו בה עד שהפכה לצל אנוש. אמא שלחה יד בנפשה כשהיתה בת ארבעים. היא עשתה זאת כשהבינה שאין עוד טעם בחייה, שאין תקווה, שלעולם לא תוכל להעניק לילדיה את מה שנחסך ממנה. אם יש חטא שמלקה אותי גם היום, הוא החטא שלא שאלתי אותה. שלא ניסיתי מספיק לחדור לנבכיה, לתפוס באמת את עוצמת הבלתי נודע. אמא היתה ונשארה חידה עבורי. סוד בלתי מפוענח, וכך תהיה לנצח.

אבנר רון
עם יהודה ז"ל וענת, בתם