קיבוץ גזית

תאריך לידה: 23/03/1930
תאריך פטירה: 11/04/2008

לפני 78 שנה נולד משה למשפחת אברמוביץ. יהודים חקלאים שהתמקמו בעיירה בשם דומינגז בארגנטינה.

בדומינגז למד משה בבית הספר היסודי ואת בית הספר התיכון למד בקונקורדיה, העיר הקרובה.

עם סיום לימודיו עלה לארץ יחד עם הקבוצה השומרית מהקן, "קבוצת גאולה", איתם הגיע לקיבוץ המעפיל ב – 6 בינואר 1950. בגרעין, עוד בטרם העליה ארצה, פגש בחיה, לה נישא אחרי שהגיעו לגזית וכאן הקימו את ביתם ונולדו שלושת הילדים: אדוה, עמיר וירון.

ימי ראשית ההתישבות בגזית היו שנים של עבודה מפרכת בתנאי חיים קשים. משה עבד בשדה וברפת ובשאר הענפים החקלאיים שנים רבות, תמיד זקוף ושזוף, ידיים מיובלות וחזקות, כובע טמבל וחיוך תמידי על פניו.

לאחר שנים ארוכות של עבודה בקיבוץ ומילוי תפקידים, נפגש משה עם החיים מחוץ לקיבוץ – עיירות פיתוח וכפרים ערביים. חוש הצדק בו ניחן לא איחר לזהות במפ"ם את הכתובת הפוליטית שהיוותה עבורו את הדרך למימוש ערכי השוויון, ערך האדם והאחווה בין כל תושבי הארץ הזו. משה היה שותף למאבקים למען הצדק החברתי כמאבקם של עובדי מפעל "תדיראן" ומאבקם של ערביי ישראל נגד הפקעת הקרקעות ("יום האדמה").

בתקופה זו פקדה אותו ואת ילדיו טרגדיה, עת נפטרה חיה בצעירותה, והותירה את משה לטפל בילדים הצעירים.
משה חזר לקיבוץ והחל לעבוד בפלזית, שם עבד עד ליציאתו לפנסיה.

ברבות השנים נישא לדורה, הקים איתה משפחה חדשה ונולדו הבנים: יואב ואדם.

בשנים האחרונות נתגלתה בגופו מחלת הסרטן, בה נאבק בעקשנות ובגבורה, ובייחוד בעזרת האופטימיות הבלתי נלאית שאפיינה אותו תמיד. ואולם המחלה גברה והוא נפטר.

בן 78 היה במותו.

בחרתי להוסיף לדף המשפחה של אבא שלנו מדברי הפרידה שאמרנו הנכדים שלך ואני בתך הבכורה. כך זה כנראה תמיד, שבמרוצת החיים לא יוצא לומר אותם פנים אל פנים... אבל הרגשות נמצאים בנו עמוק. "אבא, סבא דוד כך התחילה כל ברכה לכבודך, וברכנו רק לפני שלושה שבועות ביום הולדתך בבית שלך אמרת תודה לכולנו...היית מאושר, גאה ואופטימי. האופטימיות הזו שסחפת בה את כולנו וצחקת אבאל'ה צחקת מאוד. בהזדמנויות שונות במהלך השנים בילדותי הרגשתי ששנינו אתה ואני מול העולם, בהתלבטויות והחלטות, בלגלות או להסתיר ועד לאיזה עומקים לתת לנפשנו להגיע. אדוהל'ה היית אומר לי, לכל אחד מהאנשים יש את החיים שלו ואף אחד לא אוהב אנשים עצובים...אז אל תעמיסי והיי שמחה. לעיתים,כשהתבגרתי וכל כך הרבה ימים כבר ראיתי דמעות בעיניך הירוקות הוקל לי,ותודה כי שנינו ידענו שרוב המשימה הושלמה. נטעת בכל ילדך ערכים מוצקים של יושר וכבוד ואני מודה לך עד עולם." בתך הבכורה אדוה. סבא שלנו היית סבא מיוחד, במשך כל השנים שהכרנו אותך נראה שלא השתנית כמעט, נמרץ ואופטימי, צעיר ופעלתן, עם הכרס הגדולה, שבכלל עשויה רק משרירים...ומי שהרגיש ידע. עם החיוך התמידי שהשאיר חריצים עמוקים בשתי הלחיים, והצחוק הרועם שהגיע כמה דקות לפניך וקידם את בואך. כדי להגדיר את ייחודך...סבא כה צעיר ברוחו אבל אבא קצת מבוגר ליואב ואדם, בהחלטה משותפת הילדים מדור ב" והנכדים התחלנו לקרוא לך "סבבה" קומבינציה של סבא ואבא, שהוא הכי סבבה שיש. קשה לנו להבין שעוד מעט לא יהיה הבית של סבא, בית שוקק חיים, פעילויות, כדור רגל, ימי שבת על האש, ויכוחים פוליטים לוהטים והמקום היחיד בעולם עם rc קולה במקרר.... אנחנו נפרדים ממך, סבא, בכאב ועצב עמוק אבל מבטיחים לזכור אותך עם חיוך וצחוק. אנו שואבים מדמותך את הערכים, הכח, האמונה והתקווה הגדולה שילוו את כל אחד מאיתנו בדרך שלו. אוהבים אותך סבא
הנכדים