קיבוץ גזית

"החיה הגוועת"/ פיליפ רות

(פיליפ רות הלך לעולמו בשבוע שעבר)

האמת היא שלפני שלקחתי את הספר הזה מהספריה, הוזהרתי כי זהו ספר פורנוגרפי, ולאחר כמה עמודים רציתי לזרוק אותו. אבל אז הבחנתי כי מאחורי הילולת המין שמתרחשת שם, יש רצון לחשיבה כנה על בעיות קיומיות.

התימה העיקרית של הספר הזה היא עד כמה ההדוניזם, הרדיפה אחרי תענוגות החיים, יכולים להוות תוכן לחיים? עד כמה החופש מכל התחייבות, חיים כדי ליהנות מהחיים הוא דרך החיים הנכונה?

גיבור הסיפור, הוא מרצה מבוקש ובעל תוכנית טלוויזיה, שהגיע לגיל 70. הוא עבר מהפכה רעיונית בסוף שנות ה-60 על רקע מהפכת הסטודנטים באירופה ובארה"ב, למרות שהוא היה כבר מרצה ולא סטודנט. האיש עוגב ושוכב עשרות שנים עם הסטודנטיות שלו, כשהוא מקפיד לנתק את הקשר איתן אחרי זמן קצר. האידיאל שלו ותורת החיים שלו, הם החופש המוחלט. בשביל החופש הזה הוא עזב אשה וילד בגיל 8, ולמעשה השליך אותם מחייו. הוא מפתח אידיאולוגיה בעד אהבה חופשית ונגד נישואים. הוא משוכנע שאפילו החוקה האמריקאית מצדיקה דרך חיים כזו.

אבל לקראת גיל 70 הוא מגלה שהשיטה שלו לא ממש עובדת. הוא מגלה שהבן היחיד שיש לו, מתחיל ללכת בעקבותיו, בוגד באשתו ומתחיל להיות אומלל. הבן גם לא חוסך ממנו את ביקורתו על כך שהוא הזניח אותו במשך שנים ארוכות.

בנוסף, הוא מגלה כי מהסטודנטית האחרונה שאיתה קיים מערכת יחסים, הוא לא ממש מצליח להיפרד ריגשית, ואפילו שוקע בדכאון כתוצאה מהפרידה ממנה.

המבחן לכל תורת החיים שלו, מגיע כאשר הסטודנטית הזו חוזרת אליו כעבור שבע שנות פרידה, והיא במצב נפשי קשה, כתוצאה מסרטן שד, שפשה בגופה וכבר שלח גרורות. היא באה אליו עם ראש מגולח, הקסם הסקסי שלה נמוג, והיא מבקשת את תמיכתו הנפשית.

לפי כל העקרונות של חייו הוא צריך לברוח על נפשו. אם הוא יתחיל לעזור לה הוא ישתעבד לאדם חולה, ומה עם העקרונות של החופש וקיום קשר רק כל עוד הוא מהנה אותך?

לא אגלה לכם מה הוא עושה, כדי לא להרוס את הנאת הקריאה, רק אומר, כי הספר המרגיז הזה מסתיים עם מסר הומניסטי.

איתן קליש

רות סיים את הספר הזה כבר ב2001, אך לעברית הוא תורגם רק ב-2010.