קיבוץ גזית

תאריך לידה: 28/02/1924
תאריך פטירה: 24/07/2007

חיים נולד בעיירה פודול-אילואי שליד העיר יאסי ברומניה, לאביו לייב לופו שעסק במסחר בתבואה ולאימו, אתיה, שהחזיקה חנות. לחיים 3 אחיות, ואח נוסף שנפטר בילדותו.

בגיל רך התמודד עם מחלת שיתוק ילדים ויכול לה.

את לימודיו בבית הספר היסודי והתיכון למד ביאסי. שם גם הצטרף לתנועת השומר הצעיר והדריך בה,

עם פרוץ מלחמת העולם השניה. חיים נתפס ונלקח למחנה עבודה על גדות הדניסטר, בו נאלץ לעמוד בפריקה וטעינה אין-סופית של חומרים כבדים לביצורים.

בחורף 1944, עם התקרבות הצבא האדום ונסיגת הגרמנים, הצליחו חיים והיהודים המעטים שנותרו במחנה, בסיוע השלטונות הרומנים ש"הפכו את עורם", להגיע ליאסי, בה התאחד חיים עם אחיותיו מינה, הדסה ועדה.

שליחי עלייה מארץ ישראל ארגנו את הצעירים לקראת מסע העלייה רב הסכנות לארץ, מסע שעבר דרך בוקרשט, הפלגה מנמל קונסטנצה על הים השחור עד לתורכיה, נסיעה ברכבת לסוריה, לבנון ולבסוף הגעה לחיפה – למחנה עתלית. חיים צירף למסע את שתי אחיותיו עדה והדסה שהגיעו עימו לארץ. מינה הבוגרת נשארה עם הוריו ברומניה.

חיים הצטרף לשורות הפלמ"ח ובמלחמת העצמאות לחם בקיבוצו – רשפים. יצא לפעילות במפ"ם והיה חבר בהנהלת "ספרית פועלים" ובתקופה זו הכיר את אורה.

לאחר ההכרות עם שלומית, בתה של אורה, נפלה ההכרעה לחיות יחד בגזית. כאן נולד עידו הבן והאח האהוב לשלומית.

גם בגזית בלט חיים בחוכמתו ובנועם הליכותיו, ומילא תפקידים מרכזיים בועדות, כמזכיר קיבוץ, ובהקמת הספריה. חיים עבד שנים רבות כלולן, כפי שעבד ברשפים, ולאחר מכן בהנהח"ש ובפלזית. תוך כדי פעל בהנהלה של "אוהל שרה" (היום המכללה) במשך מספר שנים.

אהבותיו הגדולות היו גינתו, בה השקיע את נשמתו, ספרים, הילדים והנכדים.

עברו על חיים תקופות קשות, במיוחד בזמנים האחרונים, בהתמודדות לא פשוטה עם קשיי נשימה ותלות הולכת וגוברת בחמצן. חיים הבין את חומרת מצבו. כל הזמן, עד לרגע האחרון, נלחם במחלתו כי רצה לחיות. אבל כוחותיו אזלו בסוף והוא הלך, בשקט ובצניעות, כפי שחי תמיד.

חיים עזב את העולם בתשעה באב והוא בן 83.

הן תשמע

הן תשמע, הן תראה,
עננים על ראשינו נפתחים למרחב
ואנו נצא לטייל בשניים
בשבילים שאהבנו או בדרך אי אן
כי בכוחם של צבעים להמריא
עד לגובה, אל תבור וחרמון
אל צפת או נצרת
אל חלום מני אז
או אולי אל חדש.
כי אנחנו אנשי חלומות
כי אל עברנו לא התכחשנו
ולכן בהווה, בין סדקיו האפלוליים
מחייכים, מאירים פנינו
זה לזו ופני אהובינו להם נוריש
הליכה בנופנו
ושלל הפריחות שבושמן משכר
יותר מספרים שקראנו
יותר משירים ואוצר מטמונים
(שממילא אין לנו)
הן תראה יקירי, עוד נזכה
לימים של שלום ונחת...
ולעת עתה, יום הולדת שמח
לך ולנו.
אורה
28.2.2003