קיבוץ גזית

תאריך לידה: 10/05/1928
תאריך פטירה: 26/03/2006

דבורה נולדה בשם דוריתה, בתם הצעירה של יעקב ופרלה, בעיר ברסליטובסק (בריס) שבפולין.

משפחתה היגרה לארגנטינה מפולין כשהיתה בת 9 חודשים לעיר מנדוסה.

בגיל 17 זכתה במלגת הצטיינות ויצאה ללימודי רוקחות באוניברסיטה בעיר קורדובה. במהלך לימודיה פגשה שליח של תנועת "השומר הצעיר" מישראל ובזכותו הצטרפה לתנועת הנוער של מפ"ם בגיל 19. הוריה לא ידעו על כך, אך לקראת העליה לארץ סיפרה להם וקיבלה את ברכתו של אביה לעליה. אמה ביקשה שתסיים קודם לכן את לימודיה, ואכן עלתה דבורה לארץ לאחר סיום התואר, עם קבוצת סטודנטים שסיימו את לימודיהם כמותה, במסגרת גרעין של המפלגה.

דבורה הגיעה תחילה לקיבוץ רמת השופט בשנת 1951 ומשם לגזית. כאן הכירה את שאול ונישאה לו. נולדו להם 3 ילדים: דליה, יוחאי ותרצה.

בראשית דרכה בקיבוץ עבדה דבורה בגן הירק ושנים ארוכות בחינוך, עד שחשה כי היא זקוקה לסיפוק מקצועי והצליחה לחזור ולעבוד במקצועה – רוקחת, בבית החולים בעפולה.

עם יציאתה לפנסיה עבדה בקומונת ילדים.

בחג החמישים לקיבוץ השתתפה ורקדה, אך בערבו של אותו יום, חשה ברע ונלקחה לבית החולים, שם אובחנה מחלת הסרטן.

דבורה התמודדה עם מחלתה שנתיים וחצי, מאבק עיקש ואמיץ, עד אשר המחלה הכריעה אותה.

בת 75 היתה במותה.

לאמא
דברים שכתבו ילדיה של דבורה ליום ה-30 למותה:
כמעט 75 שנה היו מניין שנותיה של אמא, טרם הלכה לעולמה.
כמעט 75 שנה אמא הספיקה לחיות ולהיות איתנו טרם עזבה.
זהו פרק זמן לא מבוטל, תקופה.
תקופה שבה העולם שינה דמותו מספר פעמים, פשט ולבש צורה.
וכך גם אמא, מילדה שמחה ועולצת בארגנטינה, הפכה לנערה צעירה וחולמת, לחלוצה מגשימה, לאשת איש מסורה ולאמא אוהבת לנו הילדים, לבסוף גם לסבתא מלווה ודואגת לנכדים.
ולמרות שבכל פרידה יש עצב, יש לנו גם את הידיעה, שאמא הספיקה לחיות חיים מלאים. לעבור מארץ אחת לשניה, להיות חלק ושותפה ליצירת דרך חיים אחרת, שונה, שיתופית, שבה הכלל והקבוצה והערבות ההדדית היו הנדבך – התשתית. שותפה בניסיון ליצור עולם אחר, עולם טוב יותר.
אמא הקימה עם אבא בית ומשפחה וליוותה אותנו מאז ילדותנו במסירות, באהבה ובראייה מפוקחת על החיים והסביבה וטבע האדם והקבוצה.
היום, מתוך דפדוף באלבומים והזיכרונות שלנו הילדים, ניתן לראות את אותה רעות ושותפות ארוכת השנים שהייתה לאמא ואבא.
את אותן נגיעות וחוויות משותפות שחלקו יחד במהלך חיים מלאים, חוויות של טיול בעולם הגדול, טיולים בארץ, ליווי ילדים לצבא, לאוניברסיטה, חתונה, לידת נכדה ראשונה ועוד ועוד.
לא נותר לנו אלא להודות על כל מה שהספקתם יחד, ועל כך שעד הרגע האחרון נשארת בשבילנו אמא דואגת ומלווה, שואלת, מתעניינת, מקשיבה ומביעה דעה.
את חסרה לכולנו,

מתגעגעים מאוד,
המשפחה