השניות בדמות אסתר המלכה | יפה רוזנבלום קלנר
יש פער גדול בין דמות אסתר המלכה כפי שהצטיירה בחלומות ילדותנו, לבין ההתיחסות הבוגרת שלנו אליה כיום. בתקופות שונות של חיינו, אנו מוזנות בסיפורים, מדרשים ואגדות על המגילה. ביום אחד בשנה אנו אף נצמדות לחג ולטכסט. בעיון במגילה ובמקורות, ניתן לבדוק ולהאיר את הדמות של "הדסה היא אסתר" שהלכה וצמחה ממציאות קשה והפכה למלכה. נקודת המפנה בפעילותה, היא נקודת משבר קשה, לעם היהודי, שהכריחה אותה לקחת אחריות, לה ולעמה. כילדה יתומה גדלה ואומצה, ע"י דודה מרדכי. "כי אין לה אב ואם,….אלא עברתה אמה, מת אביה וכיוון שנולדה מתה אמה". (מדרש רבה פר' ו' ה'.) נתוני פתיחה קשים, מההיבט הפסיכולגי חברתי, לילדה נערה שצריכה בהמשך להציל את העם היהודי.
תחילה אסתר מצטיירת כאדם פסיבי לחלוטין, גם הלשון המתיחסת אליה היא פסיבית .
"ותלקח אסתר אל בית המלך,…"
"לא הגידה אסתר את עמה ומולדתה, כי מרדכי צווה עליה אשר לא תגיד"
"ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת שלום אסתר ומה יעשה בה"
"לא בקשה דבר כי אם את אשר יאמר הגי סריס המלך"
"אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צווה עליה מרדכי"
"ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש, (מדרש רבה פר' ו' י') , ותלקח, לשון "קיחה" בא רק על דבר דומם הנלקח ממקום למקום, ולא על אדם ההולך על רגליו בכוחו ודעתו…"
כאשר נאמר לה שמרדכי הופיע לבוש שק בשער המלך, היא שולחת לו בגדים. היא מנותקת לגמרי. נראה שהתקשורת לא היתה כ"כ יעילה בשושן? מרדכי מודיע לה מה קורה ומבקש את התערבותה: הוא אומר לה: "את כל אשר קרהו …. ואת פתשגן כתב הדת אשר נתן בשושן להשמידם, נתן לו להראות את אסתר ולהגיד לה ולצוות עליה לבוא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה":
אסתר משיבה לו: "..כל עבדי המלך ועם מדינות המלך יודעים אשר כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא יקרא אחת דתו להמית…:" אסתר חוששת ומתחמקת.
כאן מתחילה הדרמה העיקרית של המגילה. לאחר שמרדכי אומר לאסתר את דעתו על נסיון התחמקותה. "אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים: כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו…"
"ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות"
אסתר בפעם הראשונה בחייה, מפסיקה להיות פסיבית, היא לוקחת את גורלה וגורל עמה בידיה. עדיין במצוות מרדכי, אבל היא מקבלת החלטות ומתחילה במעשים: לשון המגילה שקופה מאד ומצביעה על השינוי שחל באישיותה. מלשון סבילה ללשון פעילה ציווי: "לך כנוס את כל היהודים…" "וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים" .".. גם אני ונערותי אצום כן, ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי". אסתר לא הולכת למפגש ללא מודעות, אלא מתוך הבנה עמוקה בסיכון הרב שהיא לוקחת על עצמה, ועל הסכנה הרובצת על העם. היא קובעת את ימי הצום בעצם ימי הפסח. (מגילה טו' ע"א). אמר רב: שהעביר יום ראשון של פסח בתענית…." ולפי מדרש רבה (פרק ח' ז'), הצום נקבע בימים יג' יד' וטו' בניסן.
מרדכי עושה ופועל כאשר "צוותה עליו אסתר" היא מתייצבת בחצר בית המלך, מזמינה אותו למשתה, יחד עם המן, פעמיים. היא אוזרת עוז ומאשימה את השר החזק ביותר בחצר:"… איש צר ואויב המן הרע הזה…"
המן מבקש על נפשו מאסתר המלכה, אסתר מעניקה למרדכי את בית המן, וחוזרת ומבקשת מהמלך רשות לעשות שפטים בעם אשר בשושן. זאת דמות אחרת ושונה מהנערה אשר נלקחה לבית הנשים.
אי אפשר שלא לחוש במפנה החד והדרמטי שחל באישיותה, כפי שמשתקף בפעילותה. יתכן והיא עברה בינתיים קורס באסרטיביות. ….
גם חז"ל חשו בתפנית שחלה באסתר, במסכת מגילה, (דף ז' ע"א) אסתר מבקשת מחז"ל, לתת תוקף הלכתי ומשמעותי לזכרון האירועים ההסטורים שחוללה: "קבעוני לדורות, שלחו לה, קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות. שלחה להם: כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס…." לאחר ווכוח עם חז"ל, היא מצליחה במשימתה. ומטביעה את רישומה במנהגים, בהלכות פורים ועל ההיסטוריה.
כל אחת מאתנו נמצאת באחת מתקופות חייה בהצטלבות של זמן ומקום, שמחייבים לקחת אחריות לחיינו ולאירועים סביבנו. לעיתים מרחב הזמן והמיקום, מחייבים מעורבות ביחס לכלל ולהיסטוריה. האם לא לעת כזאת גם אנו הגענו אולי …..למלכות??
