קיבוץ גזית

מאת: צבי כסה

12/01/2018 |504 צפיות

אל הלאומנים בעם

מאות מבקשי מקלט צובאים ימים ולילות על משרד עלוב בדרום תל אביב כדי להגיש את בקשותיהם להכרה במעמדם לפי החוק הבינלאומי שישר

מאות מבקשי מקלט צובאים ימים ולילות על משרד עלוב בדרום תל אביב כדי להגיש את בקשותיהם להכרה במעמדם לפי החוק הבינלאומי שישראל חתומה עליו. ואין נענים אלא בטיפין של לך ושוב שוב ולך. על אירוע ניבזי כזה רשמנו לפני 3000 שנה: "תבן אין ניתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו".

אני מבקש להציג בפני הישראלים הלאומנים חסרי התבונה ובפני הישראלים הלאומיים התבוניים (ש- 90% מכם לא היו כאן על האבניים) מה חושב בנם של חלוצי העלייה השלישית ומה מרגיש אחד מהפלמ"ח על הנבלה הזאת.

אני עומד על הגג בלוד שכבשנו ורואה את השיירה הענקית עד אופק של הבורחים. משפחות, זקנים וילדים ועל ראשיהם השמיכות והמזרונים והחפצים למנוסה. אני רואה אותם אז בשלושה ממדים יחד עם השיירה של אלפי היהודים שלי ההולכים בגירוש מהעיר ברודי ולבוב בפולניה מי יידע לאן.

בן שש נסעתי עם אמא לסבא וסבתא. בשמחת תורה לקח אותי סבא פעם ראשונה בחיי לבית כנסת. הם רקדו בהתלהבות במעגלם אחד עם ספר תורה ואחד עם הנכד של ר' גדליה מארץ ישראל. בלבוב למדתי בבית ספר יהודי ועזרתי למורה בעברית והתאהבתי בילדה יפה. ועל הגג בלוד ראיתי את שיירת הפלשתינים ואת שיירת היהודים שלי שנשאו אותי יחד עם ספר התורה ואת אותה הילדה.

ואל תטעו צרי הבנה. אני השמאל יפה הנפש בשבילכם וחברי קיבענו את גבולות 49 בלי רוב הפלשתינים. אבל הם בני אדם. ורק לפני 80 שנה אנחנו הלכנו בשיירות עם מזוודות על הראש.

ואני, אף שנולדתי כאן, הייתי על הסט. לואיס – האנייה שהפליגה מהמבורג עם 937 יהודים ושטה בים שלושה חודשים מנמל לנמל ואף נמל לא קיבל אותנו. והיהודים באמריקה לא הצליחו לגייס את הכסף שדרשה קובה. ורוזוולט המנוול (לענייני יהודים) סרב לנו. והחזירו אותנו רובינו (אחדים הורשו לרדת באנגליה) להאמבורג למות.

שוויץ ומדינות אחרות חסמו מעבר. אנגליה חסמה עלייה והצלה. אנחנו – אני אומר אנחנו כי כל יהודי ישראלי הגון צריך לראות את עצמו כאילו היה על הסט. לואיס. פליטים היינו.

יהודים שבלונים לוקחים נוער למחנות בפולניה לחוות את הקורבָנוּת. אבל, הקורבנות אינה סוד היא גלויה ומזוויעה. הסוד הוא איך הופכים 80 מיליון בני תרבות לפריצי רצח.

לכן, ישראלים היו צריכים לקחת את הנוער לא לפולניה אלא לגרמניה ללמוד ולחוות איך קורה הדבר. הופכים בני תרבות עם טומאס מן, באך ובטהובן לפריצי אדם. לא הקורבנות מלמדים את הסוד. הסוד הוא ללמוד ולשנן לשנן ולהיבחן על "אנשים פשוטים" , על "לבד בברלין" של הנס פלאדה, על ספריו של פרימו לוי ושל ברברה טוכמן על הבנליות של הרצח. ומאלה

להבין כי לפתח כל עם חטאת רובץ.

ואני צריך כאן במדינת הניצולים וצאצאיהם לראות את מבקשי המקלט רק מבקשים להגיש לבחינה את מעמדם והם מסורבים. והנבלה גדולה. ראש הממשלה הצליח לבלום את ההסתננות למדינה. ונשארו כאן 35 או 40 אלף לאישור מעמדם. והמשק צריך אותם לשירותים שישראלי גס בהם. אז על מה הנחרצות לגירוש?

וכבר היינו חשודים כשמשה מדבר ומזהיר "..... עם נבל ולא חכם" (דברים לב', י'). במאה השנים האחרונות עשינו מעשים עילאיים וצברנו כוח עד שאין לנו כל סיבה להיות עם נבל ולא חכם.