קיבוץ גזית

תאריך לידה: 03.03.1938

תאריך פטירה: 01/01/2023

קלרה נולדה במנדוסה שבארגנטינה להוריה שמואל ואנה ואפניאס, אחות אמצעית לעליזה ורינה. קלרה, שכינוי החיבה שלה היה איטה, גדלה בסביבה של מהגרים איטלקיים, איתם היו למשפחת ופניאס קשרים טובים. למשל המאכל אותו קלרה אהבה יותר מכל, כך סיפרה לנכדיה היה מאכל איטלקי דווקא. למרות שבית הוריה היה מסורתי והוריה דיברו ביניהם אידיש הלכה קלרה לבית ספר ציבורי רגיל. המסגרת היהודית הייתה עבורה תנועת "השומר-הצעיר", שיחד עם חבריה יצאה למחנות, טיולים, למדה על ישראל, נסעה עם חבורת הנערים מהתנועה לבורסקה לעשות הכשרה ובסופו של מסלול הגשימה, עלתה ארצה ביולי 1957 והתגייסה לצבא במסגרת גח"ל, גיוס חוץ לארץ. את בעלה הראשון, אבי שניים מילדיה, הכירה קלרה באוניה בדרך ארצה, נישאה לו ויחד חיו בקיבוץ כפר סאלד. תוך זמן קצר החליטו לעבור לגזית, עם ראובן בנם הבכור ואורלי שכבר נולדה כאן. הנישואים התפרקו וקלרה נישאה לאיש איתו חיה שנים רבות, ברל'ה ספרנצ'יק שהפך לספרן. המשפחה גדלה, נולדו גם דקלה ואילן ויחד היוו משפחה גדולה כשהילדים זכו גם לסבים בקיבוץ.

קלרה זכורה כאשה שידיה רכות ותמיד עובדות. מטפלת בבית ילדים, מבשלת במטבח ילדים ואופה, מארגנת בגדים ומסדרת, והכל מלווה בהומור חריף. אין מצב שקלרה נשאלה שאלה ולא הייתה לה תשובה, המלים התגלגלו אצלה ולרוב הסתיימו באיזו אמירה משעשעת. למרות שהגיעה לגזית ללא שיוך גרעיני, יצרה לעצמה קלרה מעגל חברות ממקומות העבודה ששיתפו אחת את השנייה בענייני היומיום.

המשפחה הייתה עבור קלרה הכל וכשנולדו הנכדים הייתה כולה נתונה רק להם, למלא אחר צרכיהם, לפנק ולחבק. גם נינות הספיקה קלרה לראות. בשנים האחרונות ליוותה אותה דֵני המטפלת המסורה לה כל-כך אך מצב בריאותה הלך והדרדר עד שנאלצה לעזוב את ביתה המטופח ולעבור לבית סיעודי. שנת חייה האחרונה של קלרה לא הייתה דומה בשום דבר למהלך החיים הדינאמיים אותם חיה, הלכה, צחקה והצחיקה.

בת 84 + הייתה קלרה, נזכור אותה באהבה.

הספד של סיטו (ראובן ספרן)

אמא יקרה שלי,

למרות הזמן הארוך בו התכוננו ללכתך כשזה קורה זה כל כך מוחשי, כואב וסופי...

כמו שכתב לי חבר יקר, עכשיו כשאנחנו מאבדים את ההורים, כמו שאנחנו מחליפים תפקידים בו אנחנו הופכים להורים וסבים, כך גם ביתנו מחליף את בית ההורים והופך לבית המרכזי של המשפחה.

אמא, כל כך הרבה זיכרונות משותפים יש לנו, הרי אנחנו מכירים כבר יותר משישים שנה.

זכורות לי ההשכבות בבית הילדים, את הפריבילגיה של שתיית מיץ תפוזים לפני השינה כשהייתי חולה.

זכורות לי העוגות המדהימות שהיית אופה – בעיקר עוגות השוקו המדהימות מהסיר-פלא.

כמה גאה הייתי ביכולות האפייה שלך.

זוכר היטב את ההקמות בהם הייתי יושב עם יוחאי השכן שלי אז וגם היום ומיישר עוגות ישר מהתבנית פעם את שלך ופעם את של דבורה.

שלא נדבר על האמפנדות והאלפחורס שלך שאין עליהן בכל העולם!!!

כשהוריך עלו ארצה ובאו לגור בגזית הייתן יחד עם סבתא והדודות מרימות ארוחות ניוקי גורמה מהסרטים. ימים נפלאים שחווינו יחד.

היית אישה יפה עם חוש הומור מפותח. אהבתי מאד את החופשות השנתיות שלנו עם הסבים והדודים באשדוד.

היה לנו כיף אדיר יחד אמא, היינו כל כך מאושרים!!!

עברנו משבר קשה שפגע בנו כמשפחה וגם ביחסים בינינו לבין המשפחה הגדולה שנקרית קיבוץ.

אין ספק שמשבר זה גרם לך להתכנסות פנימית, כאב ועצב רב.

בחלוף השנים, בעיקר סביב מותו של אבא הצלחנו להתקרב שוב ולאחות ולו במעט את הקרעים.

בשנים האחרונות חלית בדמנציה, מחלה ארורה שכזאת!!!

מחלה שמדרדרת את הבן אדם לאט לאט אל פי התהום ואל הסוף הבלתי נמנע.

אמא היה קשה לראות אותך מתדרדרת ומאבדת יכולות, טוב שהיה לנו את דני ואחד את השני.

דני אני רוצה להודות לך בשם כולנו על דאגתך הכנה לאמא, בזכותך יכולנו לישון בשקט ולדעת שאמא בידיים מעולות. קראנו לך המלאך. את חלק ממשפחת ספרן לתמיד!!!

אמא, לפני כמה חודשים עברת אירוע מוחי שהשבית אותך סופית.

הדעיכה והיציאה מהבית היו לך קשים מאד, למזלנו הגדול מצאנו בית חדש, בית חם, בית עוטף בהמון אהבה ואנושיות בלתי מתפשרת!!!

אלישע, שרה, רימה וכל צוות נווה-דור המופלאים, אנחנו אסירי תודה על הטיפול המלא בכבוד ובחמלה שהענקתם לאמא.

אמא יקרה, בלוויה של אבא הבטחנו שנשמור עליך ונדאג לך, אני מקווה שעמדנו במשימה זו!

נוחי על משכבך בשלום אמא, מי יתן ותמצאי שלווה ורוגע.

תודה לך על הכל אמא.

באהבה גדולה

רובן שלך.