קיבוץ גזית

תאריך לידה: 13/03/1924
תאריך פטירה: 05/05/1998

יצחק, או איציק, כמו שתמיד קראו לו, נולד בפולין להוריו פולה ויוסף. כשהיה איציק בן 6 התייתם מאביו ועל אמו נשאר לפרנס תשעה ילדים. בשנת 1930 נכנס איציק לבית יתומים בורשה. כשפרצה מלחמת העולם יצא איציק מבית היתומים כשפניו לעבר גבול פולין-רוסיה. בניסיונות של בני המשפחה להגיע לגבול חוו איציק, אמו ואחותו הקטנה, רעב, מכות והשפלות. בדרך לכיוון רוסיה איבד איציק את אמו אך מצא בדרך מקרה את אחד מאחיו.

בשנת 1940 הובלו יחד לרוסיה. בנדודים ובתנאים קשים, בקור הרוסי העז הצליח איציק למצוא עבודה בחשמלאות ובשנת 1943 התגייס לצבא הרוסי. בתום המלחמה חזר איציק לפולין לחפש את בני משפחתו ותוך כדי כך פגש פליטים יהודים רבים. איציק הצטרף לקבוצת נוער שאורגנה לעלות ארצה ובשנת 1947 עלה על האוניה "לטרון". כמו עולים רבים אחרים גם את האוניה עליה היה איציק גרשו לקפריסין, שם פגש את שושנה. ארצה הגיעו חברי הקבוצה בחודש מאי 1949 להכשרה בקיבוץ דן.

לגזית הגיע איציק בשנת 1949. כל השנים עבד איציק בחשמליה והיה חבר בועדת תכנון.

לאיציק ושושנה נולדו ארבעה ילדים: נורית, גיורא, אורנה ודורון. הם היו לסבים הראשונים בקיבוץ, וכן לרב סבים הראשונים בקיבוץ.

בשנים האחרונות היה איציק חולה, גופו הלך ונחלש עד שהוכרע.

בן 74 היה במותו.

אבא יקר ואהוב שלנו –
אני עומדת מול הקבר ולא מאמינה. רק לפני שבוע הבטחת לכולנו שאתה נכנס לניתוח קטן וחוזר מהר וביקשת שלא נעשה סיפור מכל דבר.
הבטחת שתחזור ולא קיימת.
אבא, היית בעל נהדר לאמא ויחד איתה גידלתם אותנו במסירות ודאגה. אבא, כשהייתי קטנה והיתה רוח חזקה, היית אומר לי "אורנה, תכניסי את הידיים שלך לכיס שלי, שלא תעופי לי".
אבא יקר, כמה הייתי רוצה להגיד לך עכשיו שתכניס את הידיים לכיס שלי ואני אחזיק אותך חזק, שאתה לא תלך ממני. אבא אנחנו מבטיחים לך שנשמור על אמא.
אוהבים אותך וכבר מתגעגעים.
אורנה.

סבא –

עכשיו כשאתה לא איתנו, עולים בנו זכרונות על האדם שהיית. האדם שזכינו להכיר היה אדם עם ניגודים רבים. אנחנו זוכרים את הרגעים שבתור ילדים קטנים היינו מתרוצצים בחדרים, מחטטים בארונות ואתה ישר היית רודף אחרינו וצועק עלינו "תפסיקו לחטט לי בדברים".

איך היית מסיע אותנו בקלנועית סביב הקיבוץ ומלמד אותנו כיצד לנהוג בקלנועית ואיך הקיבוץ היה פעם.
אנחנו זוכרים את הכיסים הגדושים בסוכריות מנטה שהיית מחביא כדי שסבתא לא תריח את ריח הסיגריות, למרות שגם אתה וגם אנחנו ידענו שסבתא יודעת. את הבונבוניירות המוחבאות בארון. אנו גם זוכרים כיצד היית שולף אותן, נותן לנו שוקולד אחד ומחביא ישר חזרה בארון.

היום, כשאנו עומדים פה מול קברך, אנו רוצים שיזכרו אותך כמו שאנחנו נזכור סבא שידע לצחוק, לצעוק ולאהוב בדרך המיוחדת שמתאימה רק לו.

היום סבא, כשנכנסנו לבית שלך ושל סבתא, רצינו וחיכינו שתרוץ אחרינו ותצעק עלינו – אל תגעו, אל תכנסו לחדר, תפסיקו להסתובב בחדר. עשינו הכל כדי שתבוא ותצעק עלינו, אבל זה לא קרה. הכל שקט ושלו כאן ואתה חסר.

אוהבים אותך –
כל הנכדים והנין.
רותם