אם קבעו זמן לקיים בו דבר, יכול להיות שהבינו שאלמלא נקבע הזמן לא היה מתקיים הדבר. מצד שני כנראה יש גם צורך אנושי עצום לסלוח ולמחול.
אלול הוא החודש השנים עשר, המסיים את השנה בלוח העברי. במסורת היהודית נחשב חודש אלול לזמן של חשבון נפש על השנה שעברה והכנה לקראת השנה החדשה והימים הנוראים הפותחים אותה. מכאן המנהג של אמירת סליחות בחודש אלול. מנהג איננו מצווה, אולי לכן נזקקים אנשים לאותו שופר הקורא להם בקולו המתחנן משהו, קומו מתוככם, התעוררו לעשות סליחה. למה לעשות? מסתבר שיש כאן עבודה לא קלה ולא פשוטה, שנדרש מאמץ לא קטן גם לומר סליחה וגם לקבל אותה.
הנה חלק מהסיבות:
בקשת סליחה היא ביטוי לחולשה.
איזה מזל שאפשר לבקש סליחה,
זו דרך נפלאה לתקן דברים שקלקלתי.
בקשת סליחה היא ביטוי לעוצמה.
קשה לי לבקש סליחה, כי כך אני מודה בטעות שעשיתי.
אני אוהב/ת לבקש סליחה בשל תחושת ההקלה שנגרמת לי אחרי כן.
הידיעה שאוכל לבקש סליחה גורמת לי לא להקפיד על התנהגותי עם אנשים.
בקשת סליחה זו השפלה עצמית.
בקשת סליחה היא הדרך היחידה לתקן עוול שעשיתי.
יש המון דרכים לבקש סליחה, אם קשה לי להגיד סליחה אני מחפש/ת דרך אחרת.
כשמבקשים ממני סליחה זה מביך אותי.
אני חש סיפוק כשמבקשים ממני סליחה.
כשמבקשים ממני סליחה מתגברת אצלי התחושה שהצדק איתי.
יש בי הערכה גדולה למי שמבקש סליחה.
קל לי מאוד לסלוח.
אם נפגעתי קשה לי מאוד לסלוח.
אין לי אמון במי שמבקש סליחה, יש לי תחושה שזה לא מהלב.
קל יותר לבקש סליחה אחרי שפגעת, קשה יותר להימנע מלפגוע.
אין טעם לבקש סליחה, זה לא מוחק את תחושת הפגיעה.
והעיקר לזכור יחד את דבריו של הרמב"ם: אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין, אלא על עבירות שבין אדם למקום [=לאלוהים]... אבל עבירות שבין אדם לחברו כגון החובל [=הפוצע] את חברו או המקלל חברו או גוזלו וכיוצא בהן, אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחברו מה שהוא חייב לו וירצהו [=יפייס אותו].
בברכת תהליך סליחות טוב ומיטיב
טלי ג.ס.
