תאריך לידה: 02/05/1926
תאריך פטירה: 28/11/2003
דב נולד בבולקוביסק- פולין (בלארוס). בשנות חייו הראשונות גדל ברוז'נוי לשם עברה משפחתו.
ערב פרוץ מלחמת העולם השניה הצליחה המשפחה לעבור לארגנטינה, במסגרת תוכניתו של הברון הירש. הם הצטרפו למשפחות יהודיות שהקימו את המושבה החקלאית מונטיפיורי במחוז סנטה פה בצפון ארגנטינה.
אחותו הבכורה ומשפחתה לא הצליחו לצאת מפולין. כל חייו חיפש דב וקיווה שאולי ימצא לפחות את בת אחותו.
בגיל צעיר נאלץ לעזוב את לימודיו ולקחת חלק בפרנסת המשפחה. בוקר בוקר עלה על סוסו ורכב לשדות לטפל בעדר הבקר או לחרוש את השדות עם סוסיו. לצד עבודתו היה פעיל בתחום התרבות, אהב לרקוד והיה אחראי על הקרנת סרטים במרכז היהודי שהקימו במושבה.
לאחר המלחמה עשה חשבון נפש והחליט לעזוב את הדת.
הוא הצטרף לשומר הצעיר, הקים קן של התנועה במושבה ולקח חלק בהדרכה. ב‑ 1950 עלה ארצה במסגרת התנועה והגיע להכשרה בקיבוץ המעפיל. לאחר ההכשרה עבר לגזית ונקלט בקלות.
הוא היטיב לתקשר עם אנשים ויצר קשרים חברתיים במהירות. בגזית עבד תחילה בלול, במספוא וברפת, שם הוא מצא את אהובתו גליה, נשא אותה לאשה והקים משפחה.
כשהקבוץ חיפש תעשיה יצא דב עם פלוגת עבודה למפעל גמל בשריד אך היה לו קשה והוא התגעגע לאדמה ולשדות. לבסוף חזר לחקלאות, השתלב בצוות המטעים, ושזר את העבודה וטיפוח השקדים כחלק מרכזי מחייו כמעט עד קיצם.
בד בבד עם העבודה קיבל על עצמו תפקידים שונים בקיבוץ. היה אקונום, ריכז את ועדת תכנון והיה חבר מזכירות. דב שם דגש על שילוב הפן החברתי בחיי הקיבוץ. הוא ריכז את ועדת חברה, שימש כבורר בין זוגות שנפרדו, וכשהתגייסו הבנים הראשונים הקים ועדה לטיפול בחיילים. דב הדריך קבוצת נערים שעלו לארץ ללא הוריהם ונקלטו בקיבוץ, והכניס את העובדת הסוציאלית הראשונה לגזית.
ביתם הקיבוצי של דב וגליה, שבו גדלו ארנון, יורם ואיתי, היה תמיד פתוח. הם הזמינו אנשים צעירים לבוא לביתם והיו להם משפחה מאמצת. כשנולדו הנכדים: תמנע, נמרוד,ליאור, יפתח, עילם ונעה, היה גאה ומאושר. את נכדיו רוני וגלעד לא זכה להכיר. דב עזר לשני אחיו ומשפחותיהם להיקלט בארץ. עם מותם של אחיו, בגיל צעיר יחסית, ראה עצמו כחוט המקשר בין כל חלקי המשפחה.
שנים רבות סבל דב ממחלת לב ואף עבר שני ניתוחים, אך תמיד שאף לחזור למטעים. דב נהג לומר ש"התרופה הטובה ביותר היא העבודה בשקדים", שם גם רצה לסיים את חייו. בראיון שנתן בשנותיו האחרונות סיכם: "אלו החיים שרציתי, הגשמתי את עצמי".
דב נפטר בגיל 77
