קיבוץ גזית

תאריך לידה: 12.05.1934

תאריך פטירה: 29.9.2019

ערב ראש השנה תש"פ

הערב, על פי המסורת היהודית, נפתחים שערי שמיים, זאת המחשבה הראשונה שעברה בראשי כשנודע דבר מותה של שרה רון, האישה שכולה נשמה הלכה לעולמה באותו ערב בו נפתח הלב והאוויר נקי, שנה מסתיימת, זזה הצידה ונותנת לשנה חדשה, עם תקוות חדשות לתפוס מקומה.

ביום כזה בחרה שרה רון להיאסף אל אדמת קיבוצה-קיבוצנו ולהיפרד.

שרה נולדה בטורקיה להוריה משה וזימבול לוי. משפחה אמידה הייתה משפחת לוי, שמקור פרנסתה בעורות עד שהסתכסך האב עם שותפו, סכסוך קשה שהוביל לכליאתו למשך מספר שנים. כילדה חוותה שרה משפחה שירדה מנכסיה ועברה לחיות בעוני. כשהייתה חוזרת מבית-הספר היסודי הלכה שרה לשוק למצוא עבודות תפירה ידנית כדי לעזור ככל שיכלה בפרנסת אמה ואחותה הצעירה חנה.

המצב בבית הלך והחמיר עד שהיה על שרה להיפרד מביתה ובעזרת עליית-הנוער להגיע לישראל כשהיא בת 14 בלבד. הפנימייה אליה הגיעה הייתה בנתניה אך בימי חופשה נסעה לקרובת משפחה ברמלה. גם שם היה עליה לעבוד ככובסת ידנית לנבחרת הכדורגל המקומית ועוד, כדי שלא להיות אף פעם ולאף אחד לטורח. כי כזאת היא שרה.

קרובת המשפחה חשבה שטוב יהיה אם תקים שרה משפחה מהר ככל האפשר, הכירה לה גבר שהיה מבוגר ממנה במספר שנים ובגיל 16 מצאה עצמה תחת החופה. בגיל 17 כבר הייתה אמא למרימי, בתה הבכורה. בני הזוג הגיעו לאלונים, נולדו גם אברהמי-פיקו, רחלי וזיוה. באלונים הפכה שרה את הכובסות למקצוע שהתמחתה בו במהלך 17 שנות עבודה.

אחרי גירושיה הכירה שרה את יהודה רון, ממייסדי קיבוץ גזית והם נישאו בשנת 1970. מיחסי הקרבה, החום והאהבה ששררו בין יהודה לשרה אי אפשר היה להתעלם. הם היו בכל מקום ובכל זמן. מנישואי האהבה האלה נולדה רבקהל'ה.

לחברות התקבלה שרה ב-1975. שנה קודם ערכה מיכל קריספין ראיון עם שרה וכך כתבה: "שרה הגיעה אלינו מאלונים לאחר שכבשה בסערה את ליבו של יהודה... לאחר התלבטויות ועיכובים באשר למקום המגורים בין אלונים לגזית, כשסוכם ובוצע כבשה שרה כיבוש מזהיר גם את המכבסה". וכך אמרה שרה: 'אני חושבת שמאז שבאתי לכאן הספקתי לעשות מהפכה רצינית', וכנראה שכך אכן קרה". את הראיון סיימה מיכל וכתבה: "זהו סיפור של חברה צנועה ומסורה שהעתיקה את חייה ממקום למקום ותוך שנה זכתה באמון, בחיבה ובהערכת הציבור כולו. מי ייתן ותרבינה כמותה".

ילדותה ונעוריה של שרה לא היו משופעים בטוב ואף על פי כן היא ידעה לחבק ולאהוב ולהרעיף נתינה של חום וקבלה. בקיבוץ נכנסה לעבוד במכבסה, הקיבוץ שלח אותה לסמינר להעשרה בגבעת חביבה, עברה לעבוד במפעל "פלזית" ואז מספר שנים הייתה אחראית על המועדון. נשלחה לקורס תופרות מקצועי ב"רופין" ועברה לעבוד במתפרה. בכל מקום בו עבדה היה תענוג לפנות ולבקש ממנה עזרה, תמיד בשמחה ובחום בתוספת חיבוק ונשיקה רכה. שרה גם הייתה חברה בצוות ועדת קליטה, בחלוקה של כרטיסי "אגד", למי שזוכר את התקופה ואז בצוות סידור רכב. כולם תפקידים של שירות לחברים.

זאת שרה שהכרנו, שהייתה לנו זכות להיות לה בית אוהב וחם, כזה לו הייתה ראויה.

בת 85 שבעת ימים וחוויות הלכה שרה לעולמה כשהיא מותירה אחריה שבט משפחתי של ילדים, נכדים ונינים.

יהיה זכרה ברוך

כתבה: טלי גורן-ספיר