קיבוץ גזית

תאריך לידה: 24.10.1945

תאריך פטירה: 21.04.2022

איתן נולד בקיבוץ גבעת-חיים למרים לורנס וראובן קליש, אח לעליזה, אחותו מצד אמו, המבוגרת ממנו ב-7 שנים.

את ילדותו עבר בקיבוץ והוא זכר את הפילוג של גבעת-חיים למאוחד ולאיחוד, שהתרחש בהיותו בגן הילדים. הוא היה מספר שהגן נחצה לשניים – איחוד ומאוחד וכמה התעצב כשהגננת האהובה עליו עברה לאיחוד בזמן שהוא נשאר במאוחד.

איתן גדל בבית מאוד פוליטי, האם מרים, ילידת צ'כוסלובקיה הייתה קומוניסטית מאוד פעילה ונאלצה בתור נערה לעזוב את בית הוריה, שהיה בית ציוני, מפני שהם לא השלימו עם פעילותה הקומוניסטית. האב ראובן נולד בוינה והיה פעיל מאוד ב"בלאו וייס" – תנועת נוער יהודית שנוסדה בגרמניה ואימצה את ההשקפה הציונית עשר שנים לאחר היווסדה.

איתן ספג את הוויכוחים הפוליטיים בין הוריו מגיל צעיר מאוד, ואולי משום כך פיתח לעצמו השקפת עולם פוליטית בגיל צעיר.

בצבא שרת בפלס"ר 7 – סיירת שריון והשתתף במלחמת ששת הימים בתור מילואימניק צעיר.

לאחר הצבא שב לקיבוץ ועבד בעבודות חקלאיות במשך מספר שנים, עד שהקיבוץ אישר לו לצאת ללימודים והוא מימש את 'חיידק הלימודים', שהיה טבוע בו עוד מלפני הצבא. בתחילה החל ללמוד בסמינר "אפעל" ולא פסק ללמוד במשך כל חייו, עד ימיו האחרונים. למד בסמינר "אורנים", באוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת בר-אילן ועוד ועוד...

היה מורה להיסטוריה, אזרחות, תנ"ך ויהדות, קודם בבית הספר המשותף במעגן מיכאל ואח"כ במוסד החינוכי "מבואות עירון" שבעין-החורש.

איתן התחתן עם חנה הירשהורן שעלתה ארצה מאורוגוואי ונולדו להם 3 ילדים: מאיה, עמיחי וצליל.

לאחר גירושיו, עבר בשנת 2004 לגזית בעקבות הקשר עם חנה גולדמן. הם נישאו וחיו יחד בגזית עד לפטירתו.

איתן היה רחב אופקים ופעיל מאוד בגזית בלימוד, כתיבה, הרצאות, בכל נושא שקשור ליהדות, היסטוריה מקומית וכללית ועוד...

בן 76 היה במותו, השאיר אחריו את אשתו חנה, את שלושת ילדיו מאיה, עמיחי וצליל ונכדה אחת – אוריה ביתו של עמיחי.

הובא לקבורה בגבעת-חיים מאוחד.

יהי זכרו ברוך.

דברים על הקבר - טלי גורן ספיר

איתן קליש הגיע לקיבוץ גזית בעקבות האהבה. כמו שלמדנו להכיר את איתן הוא עשה הכל באופן מעמיק ובקצב שלו, וכך גם החליט לעבור לגזית רק אחרי כ-12 שנים של קשר עם חנה ורק אחרי מספר שנים בהן הגיע רק לחלק מהשבוע לגזית, באפריל 2004 החליטו חנה ואיתן לקבוע את ביתם המשותף בגזית באופן מלא ואיתן עבר לגזית במעמד של תושב.

מאותה השנה החל איתן לכתוב באופן קבוע בעלון הקיבוץ, שמספר שנים גם ערך, פרשנות לפרשות השבוע, אוסף שיהפוך לספר שהוקדש לחנה תחת הכותרת: פרשיות השבוע - התמודדות ערכית מנקודת מבט חילונית-הומניסטית. למעשה הכותרת הזאת מכילה את כל מה שעניין את איתן כפי שאנחנו בגזית הכרנו – הקשר עם חנה, הקשר למקורות היהדות מנקודת מבט חילונית-הומניסטית והתמודדות ערכית.

איתן הוציא 4 ספרים נוספים לאור: "קרבה וריחוק בין משנתו של א.ד. גורדון למשנתו של ל.נ. טולסטוי", "נשים במקרא ובספרות חז"ל מזווית פמיניסטית", "שני זרמים ביהדות – התבדלות מול אוניברסליזם" ומתנה גדולה שהשאיר לקיבוץ שלנו הוא מבחר של ראיונות וכתבות שהוא עצמו כתב בעלוני הקיבוץ בין השנים 2004 – 2019 וקרא לו: "פרקים בהיסטוריה של גזית" - ספר דיגיטלי, מזכרת לדורי דורות.

איתן היה למדן, מתמיד ובעל ערכים של חסיד. אם רק נאסוף את הכותרות מתוך מה שכתב בעלונים ובמכתבים למערכת העיתונות הקיבוצית, ניתן יהיה ללמוד על איתן, על מי שהיה ומה חשב שחשוב. בעלון הקיבוץ משנת 2014 כתב איתן טור אישי תחת הכותרת "כל בני האדם נולדים שווים" ובו סיפר שבכיתה בה לימד כמורה לאזרחות אמר לו תלמיד בן 17 כך: אתה מדבר על אידיאל נשגב אבל תסתכל מה קורה במדינה שלנו – איפה יש בכלל שוויון? ועל כך ענה לו איתן שגם אם עיקרון או ערך מופרים לא פעם במציאות, אין זה אומר שאינם קיימים, הקיום שלהם בא לידי ביטוי ברעיון, כקני מידה בראש ובלב והעובדה היא שאנשים בכל העולם נאבקים על הרעיונות האלה.

כאמור, כמו שהכרנו את איתן עיקר זמנו הקדיש לערכים של שוויון ערך האדם שהביא אותו להיות מאמין גדול ברעיון השיתופי, והקשר של יהודים חילוניים אל מקורות היהדות, מנקודת מבט הומניסטית. בעיתון הזמן הירוק שנת 2006 שאל איתן "איך מחזירים את הקיבוץ אל היהדות?" באותו העיתון יצאה רשימה שכתב בשנת 2015, לזכר 20 שנה לרצח רבין תחת הכותרת: "התערבות ההלכה בפוליטיקה הובילה לרצח רבין". בשנת 2012 מגיב איתן למאמר של חוקר הקיבוץ ד"ר יפתח גולדמן תחת הכותרת: "האם השיטה הקיבוצית צמחה מתוך התנאים הקשים או שהיא פרי האידיאלים?" ובין היתר הוא כותב: "כמי שמאמין שכוחם של האידיאלים הוא שמעצב את המציאות (בניגוד למטריאליזם ההיסטורי של מרקס)... מצאתי שמייסדי הקומונות בארץ, מייסדי התנועה הקיבוצית, באו עם תוכניות מגובשות להקמת קומונות ולא היה זה פרי התנאים שפגשו כאן."

בשנת 2014 כתב איתן בידיעות הקיבוץ רשימה קצרה שכותרתה ציטוט מן הרמב"ם: "טבעו שיהיה מתקבץ" אל תספידו את השותפות, קרא איתן, הרמב"ם ואריסטו כבר קבעו כי האדם הוא יצור חברתי. כך גם כשהקיבוץ השתנה והפך לקיבוץ מתחדש כתב איתן בזמן הירוק: "הקיבוץ המתחדש אינו קואופרציה". בשנת 2015 כתב איתן מכתב למערכת ידיעות קיבוץ תחת הכותרת "החומרנות משתלטת".

היה נראה שאיתן לקח את השינויים הערכיים שהביאו חברי קיבוץ לקשיים כלכליים ממש, באופן אישי. נראה היה שגופו משתופף והולך מפני הצער שחווה בוויתור ובהיפרדות מערכי השיתוף והשוויון בהם האמין בכל ליבו.

כעשרים שנים פוריות חי איתן בינינו בקיבוץ גזית. מודים לו על תרומתו ומקווים שהצלחנו להיות לו לבית חם.

יהי זכרו ברוך

כתבה: טלי ג.ס

24.4.2022

דברי פרידה - חנה גולדמן קליש

שני פרקים היו להיכרות בין איתן לביני. הראשון קצר בוסרי, כשהיינו שנינו בשנות העשרים לחיינו. הכרנו בנופש ומהמפגש הראשון התאהבתי בו. התחברתי לרגישות שלו, לעומק שלו, אהבתי את צורתו החיצונית ואת נפשו הרגישה. היו לנו שיחות מאוד עמוקות ומעניינות אך מסיבות שונות דרכינו נפרדו וכל אחד מאיתנו התחתן, הקים משפחה, הוליד ילדים וחי את חייו.

אך תמיד נשארה פינה חמה בליבי עבורו.

המפגש השני בינינו התקיים 20 שנה מאוחר יותר, כשהזוגיות הראשונה של כל אחד מאתנו נגמרה, והאהבה בינינו ניצתה מחדש. כבר היינו בשלים יותר, הורים לילדים, משכילים יותר ובעלי ניסיון חיים רב יותר.

חיברנו את חיינו, איתן עבר אלי לגזית והקמנו בית. האהבה פרחה, היתה לנו שפה משותפת, שיחות מעניינות, שטחי התעניינות משותפים, טיילנו, בילינו, והיו לנו שנים טובות ומאושרות ביחד.

איתן היווה מקור ידע בלתי נדלה. הוא התמצא בהמון שטחים, ידע למשל לציין מאיזה ספר ופרק בתנ"ך נלקח כל פסוק, אהב לכתוב ולשתף את הידע שלו עם אנשים רבים בקיבוץ ומחוצה לו, הקים קבוצה למורי תנ"ך בפייסבוק בה שיתף מורים לתנ"ך שקיבלו ממנו חומר לימודי רב שחיבר, והם השתמשו בו בהוראה שלהם והוקירו לו מאוד טובה על כך. איתן חידש את הקשר בין אנשי הפלוגה מהשרות הצבאי שלו ואירגן עבורם הרצאות זום, כאשר אנשים מתוך הפלוגה מרצים, כל אחד בתחום עיסוקו וידיעותיו.

איתן כתב ופרסם מספר ספרים בנושאים שונים ובעיקר בלטה אצלו אהבת הלימוד. הוא תמיד למד והרחיב את ידיעותיו בתחומי העניין שלו. היה לאיתן גם כשרון ציור מגיל צעיר מאוד, ונוסף על עיסוקיו האינטלקטואלים הרבים הוא גם הרבה לצייר, ובשנים האחרונות העלה רבים מציוריו לפייסבוק.

עם הזמן, בתחילה בצורה כמעט בלתי מורגשת, התפתחה אצלו מחלה גופנית נדירה שבתחילה כמעט ולא השפיעה עליו ועם השנים הלכה והחמירה וגרמה לו יותר ויותר מגבלות פיזיות. מגבלות אלה גרמו לו להתכנסות פנימה, לפגיעה בדימוי העצמי ולהסתגרות.

בשנה האחרונה התרבו מאוד הסימפטומים מהם סבל, והוא נאלץ לבקר אצל רופאים רבים, אך גם בימים אלה הוא לא ויתר על הפעילות הרבה מתוך הבית. כשהיה לו קושי בהליכה, כשלא יכול היה לצאת לטיולים ולהיות פעיל חיצונית, הוא ישב עם המחשב והטלפון והמשיך בדרך זו לעסוק בפעילויות הקודמות. הוא עשה ככל יכולתו להישאר פעיל ומשמעותי עבור עצמו ועבור אחרים. מדי פעם היה מתעייף, מנמנם קצת, מתאושש וממשיך.

הוא אפילו התחיל ללמוד ספרדית דרך הזום עם כיתת לימוד ולמד בה עד ימיו האחרונים טרם האישפוז. הוא היה תלמיד מאוד חרוץ, הכין שיעורי בית באדיקות והיה משתתף מאוד פעיל בשיעורים.

לפני כשלושה שבועות, מצבו החמיר, עד שנאלצנו להגיע לבית החולים. לא העלינו בדעתנו שזו תהיה דרכו האחרונה. היינו בטוחים שהוא ייבדק, יקבל איזו תרופה, אולי אינפוזיה וישוחרר לביתו. הוא לא הצליח לנשום בכוחות עצמו ונאלצו לחבר אותו למכונת הנשמה ולהרדימו. היו אלו ימים רבים של דאגה לאיתן.

הילדים מאיה, עמיחי וצליל טיפלו בו במסירות, ישבו לידו ימים ולילות במשמרות ולא עזבו אותו כמעט לרגע. כל בני המשפחה המורחבת התעניינו ודאגו לו. היו אלו שלושה שבועות קשים של סבל. היה קשה מאוד לראות אותו בסבלו, אבל לא היה דבר שיכולנו לעשות כדי להקל עליו.

ביום חמישי, בערב פסח שני הייתה פתאום הטבה במצבו, הצליחו לגמול אותו ממכונת ההנשמה ומההרדמה. המדדים שלו השתפרו והתמלאנו אופטימיות: הנה מצבו משתפר והוא יוצא מזה, הוא יתגבר וישוחרר מבית החולים. אך הגורל רצה אחרת...

מאוחר באותו ערב התקשרו אלי מבית החולים וביקשו שנבוא בדחיפות כי מצבו התדרדר פתאום.

כאשר הגעתי במהירות המירבית שיכולתי, בעזרתן של חברתי היקרה רבקה (מיצי) וביתה הדר כבר היה מאוחר מדי, איתן כבר לא היה איתנו. מותו המפתיע, דווקא ביום שנראה מבטיח, שנראה היה שיש הטבה גרם לי, כמו לכל המשפחה והחברים, הלם.

איתן היקר, הלכת מאיתנו מוקדם מדי. אזכור אותך תמיד, את היחד, את החוויות המשותפות, את אישיותך המיוחדת, את האהבה שלך ללימודים, לידע, את הזוגיות שהייתה לנו, גם את העליות וגם את המורדות שיש כנראה בכל זוגיות ואת 30 השנים שעברנו ביחד.

עכשיו סבלך הסתיים,

נוח על משכבך בשלום איתן היקר.

הספד של מאיה - ביתו של איתן

אבא שלי, בון...

שם חיבה שהמצאתי לו בגיל 5 ותפס עד היום.

כל חיי חששתי מהרגע בו נצטרך להיפרד. בשנים האחרונות היה לי ברור שאנחנו על זמן שאול ולכן התקרבנו יותר בעשור האחרון. אבא איתן נולד בתקופה שלא התאימה לנפשו העדינה, הוא נדרש מגיל צעיר לתפקד כמבוגר עם שני הורים חולים, כל אחד בתחומו, נדרש לספק את דמות הלוחם, הקיבוצניק שנותן את כל כולו לרעיון, למדינה, לאידיאלים שלא הותירו הרבה מקום לביטוי אישי או לסגנון שאינו מאצ'ואיסטי. מגיל צעיר הייתי רגישה לרגישות שלו וכאבתי את כאבו.

הקשר בינינו היה יותר מקשר רגיל בין אב לבתו, היתה בינינו הבנה לנושאים מסויימים שאף אחד אחר לא היה שותף להם, הוא הבין לנפשי והסביר לי ולאחרים אותה, בהרבה מקרים, בצורה שלי היה קשה מאוד לקבלה.

בדיעבד אני יודעת כמה צדק ברוב העצות שנתן לי.

במהלך השנים יחסים בין שני טיפוסים סוערים ודעתניים כמו שנינו היו לעתים קרובות טעונים ורבו בהם מריבות וניתוקים, אבל מעולם לא הפסקנו לאהוב.

בשנים האחרונות התקרבנו יותר ככל שנתתי לו לטפל בי והוא נתן לי לטפל בו. תמיד הרגשתי שזהו חסד גדול עבורי לטפל בהוריי בשעותיהם הקשות. בשבועות האחרונים הטיפול שלי באבא היה טוטאלי ויומיומי, הוא כלל רגעי חסד רבים, הרבה מוזיקה ודברי טעם, הרגשתי שהוא יכול סופסוף להרפות מהשריון ולהתמסר למה שנפשו כמהה לה, חיי רוח ואמנות. אמנם הוא לא יכול היה לדבר אך עיניו וגופו בהחלט דיברו והגיבו. אני שמחה שהוא קיבל הרבה מגע, אהבה, תשומת לב ותפילות. הוא ידע כמה הוא אהוב וזה משמח אותי.

מאיה

הספד של עליזה וגיורא - אחותו וגיסו של איתן

איתן יקירנו, אחיה האהוב של עליזה, ליווינו אותך דרך ארוכה, עד אשר נדם ליבך. בדרכך היו מהמורות בצד שיאים של מחשבה יוצרת בה העמקת לבחון, לדרוש ולחקור, בתחום היהדות ופרשנותה המסורתית ובעיקר המודרנית, אותה פרשנות עושה אותה על זמנית ומאפשרת גם לאדם החופשי לאחוז בה, לחוש שייכות ולאמצה אל לבו.

כל חייך הבוגרים למדת ולימדת והמשכת לחקור, וכל זאת בצניעות האופיינית לך "כמים שקטים חודרים עמוק". היית אדם חושב בעל מודעות חברתית ופוליטית מגובשת.

בשנים בהן חיית בקיבוץ גזית, לצד חנה רעייתך, בא לידי ביטוי הידע שצברת ומתוך שיתוף פעולה עם חנה כתבת ופרסמת כמה ספרי מחקר והגות בתחומי היהדות והחברה וגם בתחומים נוספים.

לאחר שנים רבות של עשיה חלית ובאותם ימים עצובים וקשים בהם שכבת בבית החולים נחלצה רעייתך לסעוד אותך, נחלצו שלושת ילדיך במסירות ובתקווה כי תשוב לחיים, אך הדבר לא צלח.

אנו בני משפחתך וידידך ננצור זכרך באהבה.

גלעד אריאל בן דוד וחבר ילדות.

איתן בן דודי,

אפשר לומר שבמידה מסוימת, היית לי כאח.

אמא שלך מרים וסיטה אימי היו אחיות. ואתה בערך בן גילי, לשנינו הייתה סבתא פלורה משותפת ואירועים משפחתיים משותפים.

יחד גדלנו כאן בגבעת חיים.

היית איש חזק, בעל שכל ישר ועם לב טוב ורחום.

שעות רבות בילינו במשחקי השח-מט, כשפעם אתה מנצח ופעם אני.

בין לבין שיתפת אותי בתחושותיך, בהצלחותיך ובמצוקותיך.

אהבתי אותך כאח.

בשנים האחרונות, מאז חברת אל חנה גולדמן בקיבוץ גזית הפריד בינינו המרחק, שנינו היינו עסוקים, אתה בכתיבת ספרים שאותם קראתי בהערכה רבה ואני בעיסוקיי.

לפני 6 שנים, יחד עם המשפחה הקרובה נהניתי לחגוג את יום הולדתך ה- 70 בגזית.

אני חש שהלכת בטרם עת, השארת אחריך מורשת הגותית מרשימה ומשפחה אוהבת ואבלה.

נוח על משכבך בשלום.

יהי זכרך ברוך.

מכתב מאלכס גראב - פרופסור להיסטוריה וחבר לשירות הצבאי בפלס"ר 7 .

חנה וחברים יקרים,

אני מצטער שנבצר ממני ללוות את איתן בדרכו האחרונה. אני מתגורר בארה"ב.

מותו של איתן גרם לנו לזעזוע למרות שידענו מזה זמן שהיו לאיתן בעיות בריאותיות.

איתן היה מיוחד בפעילותו בקבוצתנו, סייע רבות והשקיע מאמצים פוריים וכנים לגבש ולחזק את הקשר בינינו, אם זה בפרסום שני ספרים על פלס"ר 7 , ארגון הרצאות ומפגשים, וברכות לימי הולדת. הוא תרם להרחבת קבוצתנו על ידי איתור חברים וצירופם לפעילותינו.

איתן היה מורה ומחנך, אינטלקטואל, אידיאליסט, והומניסט. הוא שלח לנו פרסומים רבים שכתב על התנ"ך ולימודי יהדות, שיתף אותנו במחשבתו ודעותיו בנושאים אלה.

איתן ניסה להוכיח שהחשיבה ההומניסטית היא נדבך חשוב ביותר ביהדות.

היה לי קשר, לעיתים אינטנסיבי, עם איתן. קראתי לא מעט ממה שכתב, התווכחנו על נושאים שונים. לא תמיד כל מה שפרסם דיבר אלי, אבל תמיד הערכתי את כישרון הכתיבה שלו, יכולתו ויושרו האינטלקטואלים, ואת נכונותו לשתף אותנו במחשבותיו.

מותו הינו אבידה גדולה לכולנו.

.

יהי זכרו ברוך.