קיבוץ גזית

תאריך לידה: 26/02/1958
תאריך פטירה: 12/11/2008

נעמי, בתם של משה ומלכה ריינר, נולדה בגזית והייתה חלק מקבוצת "אלה", יחד עם בני ובנות הקבוצה סיימה י"ב כיתות.

נעמי למדה את נושא המשתלה ועבדה בגזית במשתלה אותה טיפחה במסגרת ענף הנוי.

בשנת 1988 נישאה נעמי ועברה עם בן זוגה לחיות ברמת-ישי.

לנעמי נולדה בת אחת בשם בת-אל.

דברים שכתבה מלכה ונקראו על הקבר הטרי

הוסרו מעל כתפייך הצרות ייסורים רבי עוצמה, עכשיו הגעת למנוחה ולנחלה בחלקת האדמה על יד אבא. אבא שאהבת, אבא שהערצת, אבא שלרגע לא השלמת עם מותו ולא שכחת את היום האחרון ממנו נפרדת ב"לילה טוב" באכסניה באילת, חזרה מטיול בסיני.

כאשר הייתה ההשכמה ב-4.30 לפנות בוקר בתאריך 28.11.1981 מצאו את אבא ללא רוח חיים. בשקט הלך מאיתנו,

חלפו הרבה שנים ומאז נעמי, חייך השתנו לבלי הכר. אמנם היו גם הרבה רגעי שמחה, אבל ידעת הרבה סבל.

רציתי לעזור כדי להקל על חסרונו של אבא, אבל לאבא שהיה לך, לא היה תחליף, לא הצלחתי להקל. טיפולים לאורך שנים גורמים לשינוי אופי והתנהגות, תיסכול גורם לחוסר סבלנות ונועם הופך לכעס.

אהבתי אותך בתי היקרה, זה הזמן לספר לך על הלילות הארוכים בהם הרגשתי וראיתי את הצורר הנאצי מנגלה, רופא באושוויץ-ברקנאו. נפל בחלקי לעבור אין ספור פעמים סלקציות תחת ידיו העטויות בכפפות שחורות. הוא גרם לכולנו פחד ואימה, אבל תמיד האצבע שלו הורתה הלאה ממני, כאילו זה גורלי, גורלך... לתת חיים שלא הגיעו לך ועל זה לא סלחתי...

כאשר נולדת נעמי, הייתה שמחה גדולה ואור בבית. וכי יש הורים שאינם שמחים בילדם? היית ילדה שקטה, טובה, נחמדה ויפה מאוד. (מזוזה כינו אותך, במיוחד הסבתא שלך שאהבת).

האושר היה גדול שנים רבות, עם חלוף הזמן הדברים השתנו. עם השנים נעשה קשה יותר וכואב ללא יכולת לעזור למצוא מזור.

כשאת חלית, לא הייתה מספיק הבנה או מודעות, הראשוניות מהווה בעיה, אי יכולת להבין וגם התנאים היו קשים יותר בתקופתנו. המדע עדיין לא מצא פתרון למחלתך, כך הכל הפך לשיגרה או השלמה.

גם האהבה והמסירות לא מקלה על תחושת המועקה, קשה היה להשלים עם המצב, בגלל מחלתך נמנע ממך להביע את הטמון בך – תבונה ותושייה.

והנה בחודש נובמבר 2008, 27 שנים לאחר מותו של אבא, עצמת גם את אֵת עינייך וגם אז כמו עכשיו, ירד גשם....

נוחי בתי היקרה על משכבך, אני נפרדת ממך אבל את תמיד תהיי ותשארי חלק ממני.

אוהבת אמא