תאריך לידה: 01/09/1928
תאריך פטירה: 02/03/2014
אפרים (Feri) שלומי נולד באחד בספטמבר 1928 בחוות הברון סנטה איסבל שעל יד הכפר פדרמר בחבל אנטרה-ריוס בצפון ארגנטינה, למשפחת פרידליך-פרידמן, שתהפוך לשלומי.
אפרים היה השני מבין שבעה ילדים שנולדו למשפחה.
כל השנים שומרים האחים לבית פרידמן-שלומי, על קשר קרוב ורצוף, מלא חום ואהבה.
לבית הספר רכב אפרים על סוס פוני והחשמל בבית, היה מגנרטור שהופעל על אנרגיית רוח.
משפחתו עברה לעיר הקרובה פרנה והמעבר השאיר את המשפחה מחוסרת אמצעי פרנסה. אפרים תרם לכלכלת המשפחה כשעבר מבית לבית למכור ביצים ומוצרי מכולת, בדרך בזמן לימודי התיכון שלו. עם הזמן פתחו ההורים פרידמן את חנות הצילום "פוטו צ'לה" ומכרו דבש "מיאל בלולה", דבר ששיפר את מצבה הכלכלי של המשפחה.
לאחר התיכון התגייס אפרים לחיל הפרשים הארגנטינאי, שירות צבאי שלא אהב ושם פגש בגילויים אנטישמיים, שעזרו לו לגבש את רעיון הגשמת החזון הציוני בישראל, בקיבוץ של השומר הצעיר.
כדי להגשים את החזון הזה עזב אפרים משפחה חמה ותומכת ועתיד מסודר, אל שפה ותרבות שונות. אפרים הגיע לארץ עם חבריו לתנועה בתקופת הצנע. יחד היו בהכשרה עד שהגיעו לגזית. את נירה פגש אפרים עוד לפני שעברה לגזית, ויחד בנו משפחה עם ארבעה ילדים שגדלה וגדלה.
בגזית עבד אפרים איפה שצריך היה, אדם צנוע, דייקן ויעיל, אבל האהבה הגדולה שלו הייתה הפלחה. החריש עם ה-D-4 והקציר על הקומביין היוו עבורו סיפוק והנאה אדירים.
בשנות ה-70 יצא אפרים אל עולם התעשייה, בהתחלה עבד ב"גמל" שריד וכשרכשו את מה שיהיה "פלזית", נסע יחד עם חבורת המייסדים למפרץ חיפה כאיש אחזקה, שם קרתה לאפרים תאונת העבודה בה איבד את עינו. כשעבר המפעל לגזית המשיך אפרים לעבוד באחזקה לאורך שנים רבות עד שעבר לעבודה משרדית בהנהלת החשבונות. גם כשיצא אפרים לפנסיה המשיך להיות יצרני בבית היוצר. כמו כל חלוץ אידיאליסטי, עולם העבודה היה מרכיב מרכזי בזהותו של אפרים.
בשנים האחרונות נגסה בו מחלתו עד שהכריעה את כל גופו.
בן 84 היה במותו. יהי זכרו ברוך
דברים שכתב ינאי:
אבא, גדלת בסערת מלחמות ומהפכות שעיצבו את אופייך.
בחלקן היית שותף פעיל אם מבחירתך האישית ואם מכורח הנסיבות.
בילדותך ובגרותך חווית עוני ותנאים קשים למרות הסיפורים היפים שסיפרת לנו. זהו אופייך האופטימי, לשכוח את הקשיים ולזכור רק את הדברים היפים. ההומור שהיה חלק בלתי נפרד ממך היה אחד המנגנונים שסייעו לך להתגבר על הקשיים. סיפרת לנו בדיחות באידיש שהזכירו לך עולם שאבד, העשרת את ילדותנו בסיפורי ילדותך, המתובלים בקורטוב של עגה ארגנטינאית מקומית.
האנטישמיות שחווית בעת שירותך בצבא ארגנטינה ותוצאות המלחמה שמעבר לים, הביאו אותך להכרה, כמו צעירים יהודים רבים באמריקה הלטינית, שאין תחליף לפתרון הציוני. היית צעיר נמרץ, חדור אמונה שבחר לנטוש את המשפחה התומכת, העבודה המובטחת, שפה ותרבות שלמה לתוכה גדלת ונסעת אל הבלתי נודע.
הקבוץ החדש שהקמתם, היה להתחלה חדשה בתנאי מחסור קשים שהכרת מילדותך. אך אתה עם אופייך הנוח וההסתכלות האופטימית קדימה אמרת: "זה מה שיש ועם זה ננצח!". סקרנותך והחוש הטכני שלך הביאו אותך ללמוד דברים חדשים שלא הכרת, כמו ריתוך צנרת ותיקון ושיפור הכלים החקלאיים של הפלחה.
בראשית שנות ה-70 שוב עשית מהפך מקצועי לתחום הבלתי מוכר - לתעשייה. נמנית בין מייסדי "פלזית" ועבדת במפעל שנים רבות, ולא נתת לתאונה הקשה, בה איבדת עין, להפריע לך בחיים: נהגת במכוניות, קראת ספרים ונתת לי רשימה של ספרים אותם כדאי לי לקרוא. בעינך האחת ראית כל לכלוך קטן וכל עשב שוטה בגינה שכה אהבת לטפח.
עצבת את אישיותנו מעצם היותך "מענטש", לא בדיבורים אלא בדוגמה האישית. חינכת לצניעות, ליושר, כנות וישירות. למדנו ממך להתייחס לאנשים "השקופים" ולתת תשומת לב להורי החברים, לעובדים בקרבנו ולכל אדם באשר הוא. ליווית אותנו בהתבגרותנו, התעניינת במעשינו והיית נכון לתת עזרה. היית צמא לדעת מה עושים הנכדים והנכדות.
אני בטוח שאתה מסתכל מלמעלה בחיוך מסופק ושואל את עצמך: את כל זה אני הספקתי לעשות? וואלה! באמת חתיכת חיים. הגשמת את חלומותיך, ואני יודע שתמשיך לשמור עלינו מלמעלה.
נוח בשלום על משכבך אבא, מכאן אנחנו נמשיך הלאה.
ילדיך האוהבים
כתבה: עטרה.אבא שלי,
שהיה לי כוכב צפון
שהאיר לי את דרכי
ונתן לי כִּיוון- לבחור ולאהוב.
אבא שלי היה מצפן ואור
ועכשיו?...
משוחרר לדרך חדשה.
אל תדאג,
אני יודעת שאתה סומך עלי, עלינו...אנחנו כוכבים חדשים,
מַצפן לילדינו ממשיכים דרכך
מאירים וּמדליקים
ניצוצות חדשים
בשוּבל של אור
שסללת עם קודמיך...
הֶיֵה שקט, המסר הועבר:
אופטימיות, כבוד ואהבה לַבְּריות.
אני זוכרת ואוהבת.
