קיבוץ גזית

תאריך לידה: 16/04/1926
תאריך פטירה: 23/07/1999

נושה נולדה בשם נוסיה להוריה שלום וגיצה בעיר צ'רטקוב שבפולין, משפחה של סוחרים זעירים. נושה היא הבת הצעירה אחרי שתי בנות.

אביה של נושה הגיע לארגנטינה בשנות ה-30 המקודמות לבדו. בקיץ 1939 עזבה אמה של נושה, עם הבנות, את פולין והצטרפה לבעלה בארגנטינה, באוניה האחרונה שהספיקה לצאת לפני פרוץ מלחמת העולם.

המשפחה התיישבה במנדוסה והשתלבו שם בקהילה היהודית שבעיר. בשנות לימודיה בבית ספר תיכון פגשה נושה חברים דרכם הגיעה לתנועת השומר הצעיר לקן "קדימה". בקן הכירה נושה את אשר ובנובמבר 1949, יומיים לפני עלייתם ארצה, נישאה נושה לאשר. מארגנטינה יצאו בני הזוג על אוניית "סנטה קרוז" לאיטליה. אחרי הרבה ימים של המתנה עלו נושה ואשר על האוניה "אבציה", עליה עולים ניצולי השואה, בדרכם לארץ.

לנמל חיפה הגיעו בערב נר ראשון של חנוכה, ליל חורף של חודש דצמבר. במשאית וברגל הגיעו לקיבוץ המעפיל, בו עשתה קבוצתם את פרק ההכשרה. בתקופה זו גם נולד בנם הבכור גלעד ובראש השנה 1950 הגיעה נושה עם שאר חברי הקבוצה לקיבוץ גזית. שלוש בנות נוספות נולדו לנושה ואשר: ניצה, רותי ועמליה.

בראשית הקיבוץ עבדה נושה במפעל הקרמיקה "נעמן" אחר כך מילאה תפקידים רבים בקיבוץ: ריכזה את המטבח, את המתפרה, את מחסן הבגדים. הקימה יחד עם שושנה וסרשטיין את מפעל הבובות "בובזית" וניהלה אותו עד היום האחרון בו עוד יכלה לעבוד.

"בובזית" היה מקום עבודה תעסוקתי להורי חברים ולחברים מבוגרים, שהיווה מקור גאווה וסיפוק לנושה ולכל חברי הקיבוץ.

נושה זכתה לראות את משפחתה מתרחבת ונכדים נולדים וגדלים. בשנת 1995 חלתה נושה ובמשך ארבע שנים וחצי נאבקה במגבלות הגופניות שהכתיב מצבה החדש.

לקראת סוף חייה שהתה נושה בבית הסיעודי עד יום מותה.

בת 73 היתה במותה.

אשר מספר:

נושה ואני נפגשנו באחד ממחנות הקיץ של תנועת השומר הצעיר במנדוסה. הלכנו לטייל על ההרים וכל אחד סיפר על עצמו. לקראת סוף המחנה חשבנו שאולי "נעשה זוג", ככה קראו לזה אז.

היינו לפני החלטה ללכת ללמוד באוניברסיטה אבל התנועה קראה לנו לממש את הציונות ולעלות ארצה.

ב-6.11.1949 התחתנו. יומיים אחרי החתונה עלינו על אוניה בדרכנו לארץ.

קיבוץ ההכשרה של הגרעין שלנו היה המעפיל, אליו הגענו כמו שכבר סופר. כשנולד גלעד התייעצנו עם חברי הקיבוץ הוותיקים מאיתנו איזה שם לתת לילד. חבר אחד הציע לנו שני שמות או יגאל או גלעד, התקיימה ישיבת גרעין בה הוחלט ששמו של הילד שלנו יהיה גלעד.

כשהגיע הזמן לעזוב את קיבוץ ההכשרה ולעבור לקיבוץ היעד, החליטה התנועה שנעבור לגזית. אנחנו רצינו להיות חלוצים וללכת לנגב אבל אחרי ששני חברים הגיעו לגזית הם חזרו וסיפרו לנו שכאן יותר נגב מבנגב.

חברי המעפיל היו בטוחים שאנחנו, זוג צעיר עם תינוק, לא נלך ונישאר שם אבל לנו לא היה כל ספק. עלינו עם כולם על המשאית, בדרך, בצומת מגידו עצרנו כדי לתת לנושה אפשרות להניק את גלעד והמשכנו עד שהגענו לגזית.