קיבוץ גזית

לאחר 5 שנים של חיפוש, למידה, חלומות, אכזבות, חזון והרבה נחישות נפתחה כיתה ייחודית ביבניאל באישור משרד החינוך ובתמיכת המועצה.

רעיון הקמת ביה"ס עלה מתוך הבנה כי יש צורך אמיתי בהקמת בית ספר יסודי קהילתי, ייחודי, בצד המזרחי של עמק יזרעאל.

בבחירות האחרונות קיבלנו הבטחה מאייל בצר שיקום בית ספר ייחודי רשמי בעין דור לכיתות א'-ג'. הבטחה חד משמעית עם דרך פעולה, פוליטית ותקציבית. לנו היה ברור שכשראש מועצה רוצה, ראש מועצה עושה. שמענו זאת לכל אורך הדרך הפתלתלה שלנו. לאחר הבחירות היה לנו ברור שיקום בית ספר רשמי בעין דור ממש כמו שחלמנו. קשה לי לתאר את גודל האכזבה כשזה לא התממש. לקום ממפלה זו ולנסות למצוא דרכים נוספות להגשים את החלום היה מבחינתי, כמעט בלתי אפשרי. חברים לדרך עם נחישות אין סופית והרבה אמונה שחייבים שינוי הביאה לפריצת דרך מכיוון אחר. אייל בצר לחץ על אורנה שמחון, מנהלת מחוז צפון של משרד החינוך, לאפשר לנו להתחיל את דרכנו, מימן לכיתה מבנה יביל חדש, הבטיח שהילדים יקבלו הסעה מטעם המועצה ובמימונה. וכך קרה שקיבלנו אישור לפתוח כיתה ייחודית בגישה מונטסורית תחת חסותם של בית הספר הממלכתי והזרם האנטרופוסופי ביבניאל.

בשלב זה היה על צוות ההיגוי לקבל החלטה, האם לוותר על הבקשה להקים בית ספר מוכר שאינו רשמי על כל מורכבותו הכלכלית והחברתית בקיבוץ גזית או להתחיל את הכיתה שלנו ביבניאל עם כל האישורים הדרושים ממשרד החינוך? רצינו ייחודיות, אבל רצינו אותה בתחום המועצה שלנו, ביקשנו להוריד את הילדים מכביש דמים, ראינו צורך לחזק גם את התרבות ומערך החוגים בצד המזרחי של העמק וגם את החינוך הבלתי פורמלי, חלמנו על בית ספר קהילתי סביבתי. למוכר שאינו רשמי נרשמו 66 ילדים מכיתות א'-ג' (20 מתוכם מגזית) ומה שקיבלנו בסופו של דבר: כיתה של 23 תלמידי כיתה א' בלבד (18 מעין דור, 4 משדמות דבורה, 1 מכפר תבור) שיסעו ליבניאל יום יום, שישה ימים בשבוע. הוריהם החליטו ללכת על מהלך זה מתוך אמונה שזהו שלב בתהליך עד להגשמת החזון – בית ספר ייחודי בעין דור לילדי עין דור, גזית ותושבי האשכול המזרחי.

אני מאמינה בכוחה של קהילה. מבחינתי כיתה ביבניאל היא דריסת רגל, אך אנחנו עדיין רחוקים מהחזון. אני לגמרי מבינה שזו החלטה קהילתית לאן הכיתה שנפתחה השנה ביבניאל תתפתח. בשלב זה משרד החינוך לא מתכוון לאפשר לבית הספר לעבור לעין דור, על כך צריך להתעקש. מאד.

כרגע לדעתי, ישנן שתי שאלות אותן צריך לבחון: האם יש צורך באלטרנטיבה פדגוגית? והאם המרחק לבית ספר אופקים ועמקים תבור הוא משמעותי לתושבי גזית?

התנועה לאזור עפולה נהיית עמוסה יותר מיום ליום, תוכנית החומש תיקח לפחות 3-5 שנים עד שתורגש הקלה וככל הנראה בשנים אלו העומס בכבישים יחמיר. לדעתי, הילדים, ההורים ותושבי הקהילה לא צריכים להסכים למציאות זו. אך לא מספיק צוות היגוי כדי לגרום לשינוי, צריך קהילה! יכול להיות שהקהילה מרוצה מהמצב הקיים ועל כן אין צורך בשינוי – במקרה כזה, הכיתה שנפתחה ביבניאל תישאר שם או שתעבור לתחום גליל תחתון ובסופו של דבר תשרת קהילות אחרות. וילדי גזית ימשיכו להתחנך בבתי ספר "אופקים" ו"עמקים תבור".

עד לפני מספר חודשים העיירה יבניאל היתה מבחינתי העיירה החרדית בדרך לכינרת. כבר 13 שנים שאני גרה באזור ואף פעם לא עצרתי ביבניאל. לפני חודש זה קרה.

יבניאל הופכת לאבן שואבת לחינוך. היום בבית ספר נפתלי יש 3 זרמים: ממלכתי, אנטרופוסופי, מונטסורי. בשנה הבאה יפתח, ככל הנראה, גם בית ספר יער מטעם שומרי הגן. המתנ"ס ביבניאל גם הוא נשמע רלוונטי ואיכותי. ככה זה כשמשקיעים בחינוך – מושבה קטנה וחולמת יכולה להפוך למעצמה חינוכית. הילדים שלנו, עדיין נמצאים על הכביש – בדרך לבית ספר, בדרך לחוגים, בדרך לחברים וללא אלטרנטיבה חינוכית באזור. הכח בידינו, צריך רק להאמין שאפשר לשנות וששווה להילחם!

המטרה הסופית עדיין לא הושגה במלואה, אך ברור כי בית ספר ייחודי בעין דור יקום רק בעזרת שיתוף פעולה ודחיפה של התושבים והנהלות הקיבוצים.

שתיהיה שנה טובה, ערכית ומשמעותית לכל תלמידי גזית.

הילי

שלום כיתה א' ביבניאל – תמונות מהכיתה שנפתחה ביבניאל:

התגייסות המועצה לפתיחת כיתה ייחודית

יצירה קהילתית משותפת

מרימים כוסית

הכיתה מוכנה

שלום כיתה א'